להנצחת אהובתנו

מאז ומתמיד סיגל הייתה אדם של אנשים. המשפחה מספרת שעוד בילדותה, נהגה להקשיב לשיחות של אנשים סביבה וכך עשתה גם בחייה הבוגרים - הקשיבה והייתה שם תמיד עבור כולם.

 

סיגל עבדה והתנדבה עם נערים בסיכון ותמיד חיפשה דרכים מיוחדות לתת מעצמה יותר. היא האמינה שהנערים הם העתיד של החברה הישראלית ואם נדע לתת להם הזדמנות ונאמין בהם - הם יכוונו את חייהם למקום טוב יותר.

 

אחד מהחלומות של סיגל היה להקים בית קפה אותו יפעילו נערים בסיכון. את בית הקפה חשבה למקם לצד גינה חקלאית ממנה ילקטו את חומרי הגלם להכנת המנות ובכך יחשפו לעולמות נוספים כמו קיימות וחקלאות. המקום יהווה מסגרת יציבה ובטוחה בה יהיו בני הנוער אחראים לעתידם האישי, ירכשו כלים לעולם העבודה ויפתחו ערכי מחויבות ולקיחת אחריות.

 

סיגל האמינה בלב שלם בחלומה ודיברה עליו עם ניצוץ בעיניים. תמיד כיוונה לעשות טוב לאחר, נהנתה בחברת בני הנוער ומצאה עם כל אחד נושא לשיחה. היא ידעה איך לגשת ללב שלהם, לגרום להם להיפתח בפניה וליוותה אותם בתהליכים משמעותיים מאוד בחייהם.
 

המשפחה, החברים ועוד המון אנשים שסיגל פגשה והשפיעה עליהם בערכים של נתינה, קבלה ואהבה -
ממשיכים את דרכה ומשתפים ביוזמות לזכרה.